מאת:
Charlene Leung ,Lion’s Roar July
תירגום- מתי ליבליך
כבודהיסטית, נשבעתי לשים סוף לסבל- לא רק שלי עצמי, אלא גם לסבל שאני גורמת, במודע או שלא במודע , ליצורים אחרים. דרך עמוקה לעשות זאת היא לפתח ענווה תרבותית, מונח אותו טבעו שתי נשים ממוצא אפריקאי שהתמחו ברפואה ציבורית, ד"ר מלאני טראוואלון וז'אן מוריי- גרסיה. למרות שעולים בנו הקשרים של חולשה או כניעה למילה ענווה , היכולת להקשיב לאחרים- לדיבורם, לדרך בה הם נראים, ולערכים שלהם- יחד עם הקשבה לדיבור שלנו עצמנו, לדרך בה אנו נראים ולערכים שלנו, דורשת הרבה חוזק פנימי. ללא קשר למיקום שלנו בהקשר של כוח חברתי או פוליטי, כולנו משתתפים ומחזיקים בהיררכיה חברתית מובנית שמיטיבה עם חלק ומדירה חלק אחר. על ידי הקשבה לעצמנו אנחנו יכולים להתחיל להכיר בהשתתפות הזו ובהטיות שלנו, במגבלות שלנו ובסטראוטיפים הבלתי מודעים שלנו. כתוצאה מכך, אנחנו יכולים להיות פתוחים באופן אותנטי יותר לעצמנו ולאחרים.
ענווה תרבותית קשורה למבט עמוק יותר ולגילוי של המורכבות של הירושה והמורשת התרבותית שלנו, הערכים שלמדו לגבי עצמנו ולגבי האחר. היא הגילוי של מה שהפנמנו והגפנו ממשפחות המקור שלנו, מהדרך בה גדלנו ומהמסורות התרבותיות שלנו, הזהויות החברתיות שלנו, ארועי חיינו והרקע הסוציואקונומי שלנו. ענווה תרבותית משמעה לגלות את הדרכים בהן הירושה התרבותית הזאת משפיעה על הדרך בה אנו רואים את עצמנו ומתייחסים לאחרים. תחשבו על המסרים והמסרים הסותרים שקיבלתם בזמן שגדלתם, ועדיין אתם מקבלים, לגבי מגדר, זהות מגדרית, גזע, אתניות, נטיה מינית, מעמד או כל מאפיין אחר של זהות. מאיפה הגיעו המסרים האלו? ספרים, סרטים, מדיה, משפחה, חברים, מוסדות- בתי ספר, כנסיות, עבודה- כלל החוויות האישיות שלנו והסיפורים ששמענו ולא שמענו. מה היה הטון הריגשי של המסרים המורכבים האלו? מה התגובות הפיסיות, מנטליות או ריגשיות שמאוחסנים בגוף עכשיו? איך השפיעו המסרים האלו על מערכת היחסים שיש לנו או שהיו לנו עם אנשים? ועם עצמנו?
דרך אחת בה אנחנו יכולים לפתח את הענווה התרבותית שלנו היא על ידי הרחבת התירגולים הבודהיסטיים הפורמליים של חמלה, חקירה, מיינדפולנס ומודעות לתוך חיי היומיום שלנו. על ידי השימוש בתירגול, אנחנו יכולים לחקור את ההתניות החברתיות שלנו, כיצד למדנו לפעול בעולם כיצורים חברתיים. התניות חברתיות הן הדרך בה התרבות מועברת הלאה, הדרך בה מבנים חברתיים מוחזקים במקומם. התניות חברתיות אינן רעות. הן הדרך בה אנו לומדים כיצד לחיות ולתפקד היטב עם האחר. אבל הן גם הדרך בה למדנו באופן לא מודע לראות קבוצות של אנשים אחרים בדרכים מוגבלות. זה החל ביום בו נולדנו, כאשר אנשים הבינו מה המין הפיסי שלנו, כפי שניתן לראות במחקרים רבים מספור המראים את ההשפעה של הטיות מגדריות על התפתחות התינוק. זה הבסיס לדרך בה אנו מרגישים לגבי האנושות.
עצרו לרגע לחשוב כיצד גברים שחורים תוארו לכם לאורך חייכם. אני זוכרת את הדימויים מהמדיה, את הסיפורים ואת האזהרות שקיבלתי מהורי שהיו מהגרים סינים. בעבר, כשפגשתי גבר שחור שלא הכרתי, עלה בי באופן בלתי נשלט פחד גופני. הגוף נכנס למתח. המתח הגופני הזה שלח מסרים מעודנים- או לא כל כך מעודנים- שתרמו לגוף החברתי, להחזיק מערכת שהייתי מעדיפה לא לתמוך בה. התגובה הזאת אינה ייחודית לאסייתים או ללבנים. שמעתי מחברים ממוצא אפריקאי , גם גברים וגם נשים, שגם הם הותנו לפחד מגברים שחורים. למרות שהתגובה הפיסית הזאת אינה אשמתנו- היא הדרך בה הותנינו חברתית- היא באחריותינו. מודעות היא באחריותינו.
על ידי הכרה במטען התרבותי שלנו, אנחנו יכולים לשים לב כשעולה פחד. אני מזהה את זה בהתכווצות של הגוף שלי, בכיווץ בעמידה שלי. למדתי לעצור ולשים לב למצב לפני שאני מגיבה. אני יכולה להעריך את הבטיחות של המצב שלי באופן אובייקטיבי לפני שאחצה את הכביש. אני יכולה להירגע וללכת ליד קבוצה של גברים שחורים. זה אולי נראה בלתי משמעותי כשזה נמדד ליד העומק של אי צדק חברתי, אבל המודעות הזאת היא הצעד הראשון להתמרה חברתית. להרגיש את מה שעולה בגוף עם סקרנות ואכפתיות, ללא שיפוט, פותח מרחב בגוף לתבונה לעלות. זוהי הזדמנות לקבל הבנה חשובה שיכולה לסייע לנו לעבור מעבר לתגובות המורגלות, מפוחדות, בחיי היומיום שלנו.
למזלנו, הבודהיזם מלמד שכל מה שמותנה יכול להתפרק. הבניות חברתיות הן בעומקן ריקות, אך הן יכולות לגרום לסבל עמוק. לא קל לראות הטיות חברתיות, לראות כיצד אנחנו לא רואים. מעבר לכך, ההיררכיה המובנית יכולה להראות מאוד דחוסה ולגרום נזק רב, כאשר אנו לא מודעים. כשאנחנו מתחילים להתבונן מקרוב ולגלות אמונות בלתי מודעות- השורשים של דעות קדומות, הבסיס של הבניה חברתית בלתי צודקת- הרבה פעמים נחוש אשמה ובושה. בעוד שאף אחד לא אוהב להרגיש את התחושות האלו, אנחנו צריכים להיות מוכנים לפגוש אותן כדי שנוכל לעבור מעבר להן. רק אז יכול להיות המסע שלנו של גילוי האמונות החבויות, כואב ככל שיהיה, להפוך לקרקע של יצירת קהילה, קשר עמוק שיכול לרפא את המחלוקות האנושיות ואפילו את הכוכב הזה.
קשה לתרגל סוג כזה של מודעות ללא בסיס כלשהו. אני מתחילה בכך שאני נזכרת בטוב הבסיסי, במרחב הפתוח, במודעות שיש בה אכפתיות וחום. בבודהיזם, אנחנו מנסים לראות מעבר לנגלה לעין בכדי שנוכל לדעת את האמת האולטימטיבית, טבע הבודהה, הטוב הבסיסי של כל התופעות. האמת המוחלטת הזאת היא הקרקע ההכרחית כדי לחקור את המורכבות של החיבור שלנו לאי צדק חברתי. באותו הזמן, אי אפשר לשכוח את האמת היחסית של כאב וסבל שלא קיבלו מקום. מכיוון שהן עולות יחד מרגע לרגע, אפשר להחזיק בשתיהן- האמת היחסית והאבסולוטית בליבנו בו זמנית, וליצור חברה אנושית טובה.
ענווה תרבותית היא מסע של חיים שלמים. של מודעות, והתבוננות. היא דורשת חקירה לגבי כיצד הרקע התרבותי המורכב יכול לעלות ולהתמזג או להיות בקונפליקט עם רקע אחר. היא לא רק לימוד של מה להגיד ומה לא להגיד בקבוצות מעורבות. היא לא רק לגבי להיות "פוליטיקלי קורקט". ישנן יותר מדי תרבויות ותתי תרבויות בכדי שמי מאתינו יכול להתחיל להכיר באמת את כולן. אפילו אם זה היה אפשרי, אנשים לא באמת נכנסים לקופסאות תרבותיות באופן אחיד. אנחנו כולנו רבי ממדים, עם זהויות מקבילות וחופפות, עם ערכים מורכבים ואמונות. אי הבנות מתרחשות, ואפילו כוונות טובות יכולות להכאיב למישהו אחר. נקודת ההתחלה לטיפוח ענווה תרבותית, אם כך, היא לפתח עמדה של חקירה, רגישות והקשבה פעילה.
עבורי, תירגול של ענווה תרבותית יוצרת אווירה של חקירה, מודעות עצמות והתבוננות, מרחב אוהב בו ניתן לרפא את הגזענות שחוויתי כשגדלתי. הפצעים שסחבתי פעם באופן לא מודע- לראות איך קוראים לאחי Chink” " בזמן שילד מרביץ לו, או הכעס שהרגשתי כשלמדתי שהמשפחה שלי לא היתה רצויה בשכונה שאליה רצו לעבור- הדברים הללו אינם רודפים אותי יותר. נתמכת על ידי הקהילה שלי, המרחב הזה של ריפוי של ענווה תרבותית מאפשר לי להיות נוכחת באופן מלא יותר עם מה שעולה. כשאני מאפשרת למה שעולה פשוט להיות, המרחב נפתח לכדי משהו חדש: פגיעות רכה ולב שבור ששואף אל עבר יחסים אותנטיים.