אמיתי מגד-פאטיצ'ה-סאמופדה ואמנות השאֵלה

אחד הרעיונות המרתקים בבודהיזם מתואר דרך המושג "פאטיצ'ה-סאמופדה" – הזיקה ותלות הגומלין בין הדברים. הבנה מעמיקה של המושג עשויה לשנות באופן רדיקלי את האופן שבו מטפלים שואלים שאלות, משתמשים בטכניקות ומתערבים בחיי מטופליהם. שאלות מעגליות ושאלות רפלקסיביות הן סוג מסוים של שאלות המבטא, בעיני, בדרך נפלאה את התובנה של פאטיצ'ה-סאמופדה ומאפשר טיפול אופטימי יותר, גמיש יותר ויעיל יותר.

תלות גומלין

כך כותב הדאלאי לאמה (1992) על פאטיצ'ה-סאמופדה: "המלה בסנקסקריט לנביעה הדדית היא פאטיצ'ה-סאמופדה. למלה פאטיצ'ה יש שלושה מובנים שונים – להיפגש, להישען ולהיות תלוי – אך המובן הבסיסי של כל השלושה הוא תלות. המשמעות של סאמופדה היא נביעה. ולכן המשמעות של פאטיצ'ה-סאמופדה היא זה שנובע בתלות בתנאים, בהסתמכות על תנאים, דרך הכוחות של תנאים."

הכתבים הבודהיסטיים (2008) מציגים שנים-עשר קשרים בין התופעות בורות, רצון, תודעה, חשיבה, חושים, חיבור, רגשות, תשוקה, היאחזות, היווצרות, לידה ומוות. הופעתם התלויה הדדית יוצרת את הסבל שאנו חווים. במאמר הנוכחי לא אתייחס באופן ספציפי לקשרים הללו, אלא לעצם הרעיון שתופעות נובעות באופן הדדי ותלויות זו בזו. רעיון זה מופיע, כפי שנראה בהמשך, גם בחוק השלישי של התנועה שניסח ניוטון וגם בתפיסות מערכתיות בכלל ובטיפול משפחתי בפרט.

מרתק להתבונן בכך. כל תופעה תלויה בתופעות אחרות, נובעת מהן ומתרחשת בעת ובעונה אחת עמן. הסיבתיות אינה קווית. אין היא מתרחשת בזמן. בריחה, לדוגמה, אינה רק התוצאה של רדיפה, אלא גם סיבתה. הבורח "גורם" לרודף לרדוף בדיוק כפי שהרודף "גורם" לבורח לברוח. באותו אופן מזוכיזם אינו התוצאה של סאדיזם או התגובה אליו. שניהם נובעים זה מזה. הפסיביות אינה נובעת מהאקטיביות; שתי התופעות מולידות זו את זו במקביל. ובתוך משפחות, לעולם אין זה בן זוג אחד שמפעיל כוח על האחר. תמיד אלה שני בני הזוג שמפעילים כוחות מנוגדים זה על זה, וההופעה של הכוחות המנוגדים הללו מתרחשת בעת ובעונה אחת.

קומפלמנטריות וסימטריה

גרגורי בייטסון (אצל Lipset 1982 ) אנתרופולוג שהיתה לו השפעה עצומה על התפתחות הטיפול המשפחתי, הבחין שיחסים בין שניים (בני זוג, עובדים בחברה, שבטים בפפואה ניו-גיניאו שתי מעצמות על…) מתפתחים תמיד בשתי צורות: סימטרית או קומפלמנטרית. יחסים סימטריים הם כאלה שבהם ככל שאחד עושה יותר בעניין מסוים, כך גם האחר עושה יותר באותו עניין; לדוגמה: ככל שישראל מתחמשת יותר, כך גם הפלסטינאים מתחמשים יותר. או: ככל שבן זוג אחד מרים יותר את קולו בוויכוח, כך בן הזוג האחר מרים יותר את קולו. ניוטון, כשניסח את החוק השלישי של התנועה, הבחין באותה אמת. הוא גילה שהפעלת כוח על גוף מסוים מביאה להפעלה, בו בזמן, של כוח שווה בעוצמתו, אך מנוגד בכיוונו, מצד אותו הגוף.

יחסים קומפלמנטריים הם יחסים שבהם ככל שאחד עושה יותר בעניין מסוים, האחר עושה יותר בעניין ההפוך; לדוגמה: ככל שבן זוג אחד מדוכא יותר, כך האחר הופך אופטימי. או: ככל שההורה מלווה יותר כסף לבנו המבוגר, כך הבן הופך תלוי יותר ומתפקד פחות.

כך או כך, גם כשהיחסים קומפלמנטריים וגם כשהם סימטריים, לא ניתן לומר מה הסיבה ומה התוצאה. התופעות אצל השניים מופיעות במקביל. יש ביניהן תלות גומלין.

הבנה מלאה של הנביעה ההדדית של התופעות מבשילה רק לאחר התבוננות ממושכת. אך כשאנו משכילים להתבונן בתופעות בדרך זו, איננו יכולים להאשים עוד אף אדם במצבו של אדם אחר. מבט העל שאנו מאמצים מראה לנו שכל השותפים למצב יצרו אותו יחד, והמשכו של המצב תלוי בתרומה ההדדית של כל השותפים.

חשבו על שלושה מקלות היוצרים פירמידה ונשענים זה על זה. אם נזיז מקל אחד, יקרוס כל המבנה. מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות ועסקיות עובדות בדיוק באותו אופן. כל מרכיביהן יוצרים אותן יחד. כל השותפים אחראים על היצירה באופן שווה. אף אחד אינו הגורם. אף אחד אינו המגיב.

יש משהו משחרר מאוד בתובנה הזאת, במיוחד עבור מטפלים. למעשה התובנה הזאת מספרת לנו שמצבים בעייתיים הם גמישים בהרבה ממה שחשבנו. לבוס שלנו, לבן הזוג שלנו, להורינו או למטופל שלנו אין באמת אישיות קבועה ובלתי משתנה. מה שאנו רואים כאישיותו או כאופיו נובע מהאישיות ומהאופי שלנו. אם אנו חווים את הבוס, את בן הזוג או את המטופל שלנו כנוקשים מאוד, הנוקשות הזאת היא יצירה הדדית של שנינו יחד. אם אנחנו נמצאים בתנועה ומשתנים, בן זוגנו או המטופל שלנו לא יכולים להיות "תקועים". זה בלתי אפשרי פשוט. התקיעות שלו תלויה בתגובה שלנו. ואם אנו משנים את התגובה, גם התקיעות שלו חייבת להשתנות.

הגדרות פסיכיאטריות, כגון דיכאון, סכיזופרניה או הפרעת אישיות גבולית, מניחות, ללא ספק, שקיומן של מחלות או הפרעות אלה אינו תלוי ובוודאי אינו נובע הדדית יחד עם תופעות אחרות במערכת. אך גם החשיבה הפסיכותרפויטית הרגילה עלולה לקבע תופעות בעצם השימוש בטכניקות כגון שיקוף ופרשנות. חשבו על שיקוף כגון "נראה שאת מאוד עצובה היום" או "נשמע שאתה מאוד כועס עליה". בבסיס הטכניקה של השיקוף נמצאת ההנחה שהרגש "שוכן", בלתי תלוי, בתוך האדם. האם ייתכן שאנחנו מסייעים לקבע מצב, כשאנו משקפים אותו כך? האם שיחה על בעיות וקשיים "השוכנים" בתוך אדם מסוים עלולה להפוך אותם יציבים יותר וגמישים פחות? ומה בנוגע לניתוח של תופעה? האם ייתכן ששאלה כמו "האם יש קשר בין הקושי שלך לשכב עם בעלך היום לטראומה שחווית בילדות?" מקבעת מציאות לא פחות משהיא מתארת אותה?

 

שאלות מעגליות

המטפלים המשפחתיים מקבוצת מילנו (בתוך Fleuridas, Nelson, & Rosenthal, 1986 ) פיתחו זן מיוחד של שאלות, שתפקידן לברר וגם להפוך את בני המשפחה מודעים לנביעה ההדדית של תופעות בתוך המשפחה. השאלות הללו, הנקראות שאלות מעגליות, מפנות את הזרקור אל היחסים בין המרכיבים השונים של המערכת, במקום אל המרכיבים עצמם. המטפל שואל את כל בני המשפחה בתורם את אותה שאלה מעגלית, והוא מתייחס לתוכן תשובותיהם ולפערים ביניהן בבניית ההשערות והשאלות הבאות. שאלות מעגליות מתחלקות לשאלות של השוואה ולשאלות של הקשר. הנה מספר דוגמאות לשאלות של השוואה:

• למי התקפי הזעם של יוסי הכי מפריעים?
• מי הכי נפגע מהם?
• מי הכי רצה להגיע לכאן היום?
• מי הכי רוצה שהבעיה תשתנה?
• מי הכי ייפגע אם הבעיה תיפסק?

ההנחה מאחורי השאלות הללו היא שהתקפי הזעם של יוסי מתרחשים בעת ובעונה אחת עם אי שביעות הרצון של אמא, למשל, ועם שביעות הרצון של אבא, למשל, שאף מעודד אותם.

והנה כמה דוגמאות לשאלות של הקשר:

• כשלדורי יש התקף חרדה, האם אמא הופכת מסוגרת יותר או פתוחה יותר מולו?
• כשלדורי יש התקף חרדה, האם זה גורם לאמא ולאבא להתרחק או להתקרב זה לזה?
• בתקופות שאבא ואמא רבים, האם לדורי יש יותר התקפי חרדה או פחות?
• כשלאבא יש דיכאון, האם אמא הופכת מדוכאת יותר או שמחה יותר?
• כשרונית מסרבת לאכול, האם אבא ואמא משתפים יותר פעולה ביניהם או פחות?
• כשאמא מנסה לדחוף את רונית לאכול יותר, האם אבא מגונן יותר על אמא או על רונית?

ההנחה מאחורי שאלות של הקשר היא שהחרדה, הדיכאון או האנורקסיה של אחד מבני המשפחה אינם עומדים בפני עצמם. אין הם תוצאה של מבנה אישיותי קבוע, של פגם גנטי כזה או אחר או של התנסות טראומטית שקרתה בעברו של המטופל. הדיכאון, החרדה או האנורקסיה הם סימפטומים המופיעים באופן הדדי ובמקביל להתנהגויות שונות של בני משפחה אחרים. כל ההתנהגויות הללו תלויות זו בזו, ואינן יכולות לנבוע באופן עצמאי. שינוי בהתנהגות של חבר משפחה אחד בהכרח יביא שינוי בהתנהגותו או ב"מחלתו" של חבר משפחה אחר. הבת האנורקסית, לדוגמה, אינה יכולה לקיים את האנורקסיה שלה ללא הדאגה של אמה וללא הקונפליקט הבלתי פתור בין אמה לאביה.

אך השימוש בשאלות מעגליות לא פותר לחלוטין את הנטייה שלנו, של בני המשפחה ושל המטפלים, לראות בעיות באופן מקובע וסגור. שימוש בשאלות מעגליות עלול, למשל, להוביל את המטפל לראות את דפוס הפעולה המשפחתי עצמו כמקובע ופתולוגי; לדוגמה: לאחר מפגש של שאלות מעגליות, המטפל עלול להסיק שהוריה של רונית לא באמת רוצים או מוכנים לשחרר את רונית מתפקידה המרכזי בחייהם, ולכן הוא עלול להתייאש, ובעקיפין להעביר למשפחה מסר מייאש, בדבר אי האפשרות שרונית תשתחרר מתפקידה ומהאנורקסיה.

 

שאלות רפלקסיביות

נדרש סוג חדש של ראייה שבו המטפל מפסיק לתפוס את עצמו כצופה אובייקטיבי, המנותק מתלות הגומלין של התופעות במשפחה, ומתחיל לראות גם את עצמו כחלק מהן. המטפל מפסיק לנסות רק להבין מה מתרחש בין בני המשפחה; הוא מתחיל לתפוס את עצמו גם כמשפיע ומושפע. הראייה של עצמו כחלק מהמערכת (קיברנטיקה מהסדר השני) מולידה סוג חדש של שאלות, שאלות המשקפות את התפיסה של המטפל שגם לו עצמו יש השפעה על תלות הגומלין בין התופעות.

התפיסה הזאת, המשתלבת נפלא עם המושג של "פאטיצ'ה-סאמופדה", אינה מעודדת את המטפל לראות את עצמו כאחראי הבלבדי על השינויים שיחולו במשפחה. במקום זאת היא מזמינה אותו להיכנס לתוך המערכת ולראות את השפעתו כנמצאת באינטראקציה עם ההשפעות של כל שאר בני המשפחה. מרגע שנכנס למערכת, התנהגותם, מחשבותיהם ורגשותיהם תלויים באלה שלו, ושלו תלויים בשלהם.

המטפל המשפחתי קארל טום פיתח עוד סוג של שאלות – "שאלות רפלקסיביות". שאלות אלה יוצרות התבוננות חדשה של בני המשפחה בעצמם, והתבוננות חדשה זו מולידה רעיונות חדשים, תובנות חדשות והתנהגויות שלא היו שם קודם לכן. במלים אחרות, שאלות אלה מביאות לבני המשפחה מידע חדש, ובכך הן מסייעות להם להשתנות.

הנה מספר דוגמאות:

• אם בכל פעם שלדורי יש התקף חרדה אתם, אמא ואבא, תזכירו לדורי שאתם מסוגלים לגמרי לנהל את הקונפליקט שלכם בכוחות עצמכם, איך לדעתכם זה ישפיע על החרדה שלו?
• אם בכל פעם שלדורי יש התקף חרדה, את אמא תלכי במכוון לאבא ותחבקי אותו, במקום לפנות לדורי ולנחם אותו, מה לדעתכם יקרה לדורי?
• אם אמא, במקום לנסות להיות סוּפר-אמא, דווקא תרשה לעצמה ליהנות מרגעים של דיכאון, מה זה יעשה לריב בין שלומי לירדנה? האם יכול להיות שהם דווקא יריבו פחות ולא יותר?

המטפל בגישה זו קשוב לתגובות המשפחה. אין הוא מצפה מהמשפחה להשתנות באופן מסוים, וגם אינו תופס את עצמו כיודע לאן המשפחה צריכה ללכת. לחילופין הוא תופס את עצמו כמישהו שיכול להציג לחברי המשפחה כיוונים חדשים של חשיבה והתמודדות, והוא סקרן לדעת אילו כיוונים ידברו אל בני המשפחה ואילו לא.

מטפל: "רונית, אם תזכרי שאינך מעוניינת יותר לשמש ככדור ההרגעה של הורייך, איך את חושבת שזה ישפיע על הרצון שלך לאכול או לא לאכול?"

רונית: "לא נראה לי שזה בכלל ישפיע עלי. אני לא חושבת שאני לא אוכלת בגלל שאני רוצה להיות כדור ההרגעה שלהם."

מטפל (מבין שהכיוון שבחר אינו יוצר שינוי, והוא פונה לכיוון חדש של חקירה, להורים): "ומה איתכם? אם בכל פעם שרונית מסרבת לאכול, אתם שניכם תזכירו לעצמכם שייתכן שרונית מנסה בזה לסייע לכם להימנע מהמתח שהקונפליקט ביניכם מעורר, איך אתם חושבים שזה עשוי להשפיע עליכם?"

אמא: אה, אני חושבת שאולי זה יוכל לעזור לנו לא לפחד כל כך מלריב אחד עם השני, ואולי גם פחות נערב בזה את רונית."

לסיכום, המושג של "פאטיצ'ה-סאמופדה"  מזכיר לנו שאנו יוצרים את מציאות חיינו במשותף, בתלות גומלין. שאלות מעגליות חוקרות תלות גומלין זו ומצביעות עליה. שאלות רפלקסיביות מוסיפות לחקירה זו גם פרספיקטיבות ומידע חדש, המזמינים את בני המשפחה לנוע בדרכים חדשות זה מול זה וזה עם זה.

 

מקורות

Dalai Lama (1992). The meaning of life. Somerville, MA:Wisdom Publications.

Fleuridas, C., Nelson, T.S., & Rosenthal, D.M.(1986) The evolution of circularquestions.Journal of Marital and Family Therapy, 12 (2) ,113-127.

Lipset, David (1982). Gregory Bateson the legacy of a scientist. Boston: Beacon Press.

Thanissaro Bhikkhu (2008). The shape of suffering: A study of dependent co-arising.Valley Center, CA: Metta Forest Monastery.

Tomm, K. Interventive Interviewing: Part 1. Strategizing as a Fourth Guideline for the Therapist .Interventive Interviewing: Part 11. Reflexive Questioning as a Means to Enable Self-Healing. Interventive Interviewing: Part 111. Intending to Ask Lineal, Circular, Strategic or Reflexive Questions? http://www.familytherapy.org/downloads.html