מבונזאי לעץ, מדג לציפור: על אמון והדרשה על התנאי המיידי לשיחרור

לפני כמה שנים, קיבלתי מאישה יקרה עציץ יפיפה ובו בונזאי קטנטן ועדין. שמחתי במתנה מאוד, אבל כשהסתכלתי על הצמח הגמדי, משהו בי התכווץ. ביקשתי מחבר עזרה והחלטנו לשתול את הבונזאי בעציץ גדול יותר. אחרי כמה חודשים העציץ כבר לא הספיק והעברנו את הבונזאי לגינה. היום, הוא עץ ענק שמגיע כבר עד לקומה שלישית של הבית שלי. האם הוא עדיין בונזאי? בתוך הצמח הקטנטן היה כוח חיים וצמיחה אדיר שרק חיכה לתנאים המתאימים להפוך לעץ ענק. ראו את התמונה! זה הוא. 

ישנו טקסט סיני עתיק ,של צ'ואנג טזה, שמספר על דג קטנטן החי בעומק הים הצפוני. עם הזמן, הוא הופך לציפור ענקית שמזנקת אל עבר המרחב ויכולה לעוף למרחקים אדירים. אחד המורים האהובים עלי, ד"ר וו, היה מספר לנו את הסיפור הזה ושואל אותנו: can a fish become a bird? איך בעצם מתרחשת התמרה? מהם התנאים המובילים לכך שהבונזאי הפך לעץ והדג הקטנטן לציפור ענק? האם זה היה קורה בכל תנאי? או אולי משהו נדרש כדי לתמוך בכך? 

לפעמים נדמה לנו שבטקסטים הבודהיסטיים מדובר המון על היוצרות הסבל. והדבר אכן נכון. חלק מהיכולת לעבוד עם הסבל הוא ההכרה בקיומו ובתנאים המייצרים אותו. ישנן שרשראות כאלו של היווצרות הסבל המתוארות שוב ושוב לאורך הלימוד הבודהיסטי. אך אחד הדברים הנפלאים הוא להבין שבדיוק כפי שלסבל ישנם תנאים התומכים בקיומו, ההגות הבודהיסטית מכירה בכך שבתנאים הנכונים הדג הקטנטנן יכול להפוך לציפור ענקית העפה במרחבי השמיים- חופשיה ונחושה ללא כבלים. 

לפני כמה חודשים אני וקרן ארבל היקרה נתנו שיעור על קטע נפלא מתוך הדרשה על התנאי המיידי שאותה תירגמה קרן. בחלק הזה מתוארת, כרגיל, שרשרת היווצרות הסבל אבל אז- מגיע חלק מפתיע בדרשה. מתוך אי הנחת או הסבל, מתחילה להיות מתוארת שרשרת אחרת שמובילה אל השיחרור (ואפילו אל ידיעת ההפסקה של הסבל). השרשת הזאת מתחילה כך: "אי נחת, חוסר סיפוק וסבל הם התנאי המיידי לאמון" (ארבל, 2016 עמ'150). לאחר מכן מאמון נוצרת שמחה, וממנה רוגע, עונג, איחוד, ראייה צלולה,התפכחות, אי השתוקקות, שיחרור והפסקה. 

מהסבל נוצר אמון. זאת אמירה מאוד מיוחדת ויש לה בעיני משמעויות רבות והשלכות עמוקות. ברמה מסויימת, בלי מידה כלשהי של סבל לא יווצר חיפוש אחר תשובה. בנוסף, כאשר אנחנו סובלים, והדברים נשמטים ומתפרקים מתחיל להתבהר לנו אט אט במה ניתן לתת אמון בחיים האלה ובמה לא. 

הנה כמה אפשרויות פרקטיות להבין מהו האמון הזה שעשוי להתחיל שרשרת של שיחרור: 

1. אמון ביכולת שלנו לפגוש את החוויה העולה בנו באשר היא, בלי להשמט ובלי לקרוס. 

2. אמון בכך שיש דבר כזה שיחרור! שלמרות שכאב הוא בלתי נמנע, הסבל אינו עובדה שאין מה לעשות איתה. 

3. אמון בכך שניתן לטפח איכויות מיטיבות שיכולות להשאר יציבות גם לנוכח סערה. 

4. אמון בכך שישנם אנשים נוספים המתאמצים להבין ולתרגל דרך אחרת לחיות. 

5. אמון בכך שתנאים מיטיבים יכולים להפוך את הבונזאי הפנימי לעץ ענק. 

6. אמון בכך שהכל חולפי אך מודעות צלולה יכולה להיות יציבה.

כשהדג הקטנטן הופך לציפור הענקית, מתוארות לנו בסיפור הסיני ציפורים קטנות שאומרות "למה לו לעוף כל כך רחוק"? האמון, במשמעות העמוקה ביותר שלו בעיני הוא היכולת לזהות קולות של חשש, ספק וויתור- לקבל אותם כמחשבה, ולהמשיך הלאה, בטיפוח התנאים המיטיבים שיכולים לתת לנו קרקע עמוקה של שמחה ושיחרור בחיינו. פסח שמח אביבי ומשוחרר לכולם!