מהו גנוזיס
המונח גנוזיס נשמע מתחילה מוכר לכולנו, אך כשאנו מנסים להגדירו במדויק, אנו מוצאים די מהר שהוא ממאן לקבל הגדרה אחידה ומוסכמת. מתברר שתחת הכינוי גנוסטיקאים נכנסו במהלך ההיסטוריה של הדתות קבוצות שונות ומשונות שקשה לדעת אם יש להן מכנה משותף אחיד.
אפילו באשר לתיחום התקופה שבה פעלו הגנוסטיקאים אין במחקר בהירות מוחלטת. יש הקוצבים את תקופת פעילותם למאות הראשונות לספירה בלבד. כך למשל כותב אחד המומחים הידועים לתורות הגנוזיס, הַנס יונס:
המושג גנוזיס משמש מונח כולל לתורות דתיות שונות שקמו בעולם ההלינסטי ובארצות המזרח הקרוב בראשית התקופה הנוצרית בקירוב, והתבלטו בתסיסה הרוחנית של ימי שקיעת התרבות הקלאסית, עד לניצחונה של הכנסייה הקתולית (כלומר עד למאה הרביעית לפני הספירה).[1]
חוקרים אחרים, לעומתו, מתייחסים לכיתות גנוסטיות ככיתות הפועלות עד לתקופה מאוחרת הרבה יותר. יוסף דן, למשל, מגדיר את תקופת הפעילות של הגנוסטיקאים כמשתרעת בין המאה השנייה למאה השתים-עשרה.[2]
גם באשר לתפיסת העולם של הגנוסטיקאים אנו מוצאים במחקר אי בהירות גדולה, ולכך יש שתי סיבות עיקריות:
א. ריבוי הכיתות הגנוסטיות יצר גיוון רב של תפיסות, המקשה על כל מי שמנסה לשרטט תמונה אחידה וברורה של עולם האמונות הגנוסטי.
ב. אחד העקרונות המרכזיים שניתן לזהות בכל הכיתות הגנוסטיות הוא סירובן העקרוני לקבל על עצמן שיטה אחידה ומוסכמת. עדות קדומה לכך אנו מוצאים כבר אצל אב הכנסייה אירנאוס (חי בסוף המאה השנייה לספירה), המעיר כי בקרב הגנוסטיקאים יש ריבוי של דעות, עד שכל אחד מהם מאמץ לעצמו "מדי יום" עמדה חדשה.[3] תפיסה "נזילה" זאת מקשה מאוד על ההיסטוריון המנסה לתאר את השקפת העולם הגנוסטית באופן ברור.
ואולם למרות ריבוי גוונים מבלבל זה יש כמה יסודות שהנס יונס מתמצת בבואו לטעון שלכל הפחות על דרך ההכללה מותר לנסות להעמידם כיסודות משותפים לכלל התורות הגנוסטיות. אמנה כאן אפוא חלק מיסודות מרכזיים אלה:[4]
א. דואליזם
ניתן לקבוע כי הגנוסטיקאים אחזו בתפיסה הדואליסטית, תפיסה המניחה את קיומה של אלוהות השוכנת מחוץ למסגרת העולם. אלוהות זאת לא בראה לפי דעתם את העולם, ואין היא מעורבת על פי רוב במה שנעשה בו. אלוהות זאת היא עולם של אור הקיים לעצמו, ואין לה כל קשר לעולם החושך שהוא עולמנו.
לטענת הגנוסטיקאים עולמנו נברא בידי כוחות נחותים, השונים באופן מהותי מהאלוהות העליונה. כוחות נחותים אלה מכונים אצלם ארכונטים (מושלים). אף כי מקור הארכונטים הוא באלוהות הם מסרבים להכיר בה; ולא די בכך, אלא שהם אף מונעים מאיתנו, בני אנוש, את ה"דעת" ("גנוזיס") המאפשרת הכרה באלוהות זאת. בדרך כלל מייחסים הגנוסטיקאים את הבריאה של העולם שלנו לארכון הגדול שבהם הנקרא משום כך דֶמיוּרגוס, שם שפירושו ביוונית הוא פועל-יוצר (של העולם).
"דעת" אלוהים היא דבר כה נשגב לדעת הגנוסטיקאים, עד שעל האלוהות עצמה לא ניתן כלל לדבר במושגי השפה האנושית, ואפשר לתארה רק ב"תוארי השלילה".
ב. העולם כבית כלא
הגנוסטיקאים סברו כי העולם הנשלט בידי הארכונטים הוא בעצם מעין בית כֶּלֶא גדול שמטרתו להפריד בינינו לבין האלוהות העליונה. הארכונטים מנהלים את העולם באמצעות המערכת העריצה של גזֵרת הגורל המכונה אצלם הֵימַרְמֶנִי.
ג. האדם כמי שנברא בגופו ובנשמתו בידי כוחות חושך נחותים
לדעת הגנוסטיקאים לא רק הגוף נברא בידי הדמיורגוס או הארכונטים, כדי לכלוא את האדם בכלא העולם המשועבד להֵימַרְמֶנִי, אלא גם הנשמה. התקווה היחידה הנותרת לנו, בני האדם, מצויה בעובדה שבנשמתנו נותר "ניצוץ" של הרוח, שרק הוא לבדו איננו חלק הנברא בידי הכוחות הנמוכים, אלא שייך ישירות לאלוהות העליונה. לפי התיאוריה הגנוסטית ברא הדמיורגוס את האדם, כדי לכלוא בתוכו ניצוץ זה.
ד. הגאולה באמצעות הידיעה הסודית
השאיפה הגנוסטית היא לגאולה של מה שהם מכנים "האדם הפנימי" מכבלי העולם ושובו למקורו באלוהות, בממלכת האור. גאולה זאת יכולה להתאפשר רק על ידי הגנוזיס (הידיעה) של תורת הסוד. ואולם הכרה זאת נמנעת מרוב בני האדם השרויים, לפי דעת הגנוסטיקאים, בבערות. יתר על כן, הבערות היא הסיבה לקיומו של העולם הזה. כשיחזרו כל הנשמות לכור מחצבתן, עתיד, לפי דעת כמה גנוסטיקאים, העולם כולו להתמוטט, כיוון שניטלו ממנו כל יסודות האור.
ה. הזלזול בחוקים ובמסגרות הדת והחברה
הגנוסטיקאים בולטים במיוחד בתולדות הדתות ביחסם המזלזל לחיי העולם הזה ומסגרותיו; אך הצדדים המעשיים של זלזול זה קיבלו ביטויים קיצוניים שונים לגמרי אצל גנוסטיקאים שונים. יש שהסיקו מכך את מסקנת הפרישות, אך יש, לעומת זאת, שנגררו לביטויים קיצוניים של הפקרות ואנרכיה מאותן סיבות בדיוק.
בעיני הגנוסטיקאים, על כל פנים, החוקים הדתיים והחברתיים הסובבים את האדם באשר הוא אינם אלא אחת מצורות השעבוד של האדם בכלא העולם. העונשים שהחברה או הדת מכריזים עליהם אינם יכולים לפיכך לפגוע בניצוץ האלוהי, כי אם רק בגוף ובנשמה, שהם כזכור ברואי הדמיורגוס. אולם הניצוץ האלוהי חופשי לגמרי מכל חוק ומסגרת, כשם שהוא חופשי ממסלולו העריץ של ההֵימַרְמֶנִי.
יש מהגנוסטיקאים שאף נקטו עמדה קיצונית במיוחד, הנוטה לשבור ולנפץ כל חוק באשר הוא ובכוונה תחילה, כדי לסכל בכך את את זממם של הארכונטים, ובאמצעות זאת, לטענתם, לקרב את עֵת הגאולה.
השקפתו של וולטר ווינק על הגנוזיס ועל מטרתו
לאחר שהסברתי כמה מהעקרונות המרכזיים של תורת הגנוזיס, אוכל להציג לקורא העברי סקירה קצרה ותמציתית של ספר רב עניין שסיימתי לקראו לאחרונה. ספרו של ווינק מפתיע ומעורר מחשבה, משום שהוא מציג מציג לפני הקורא את תורת הגנוזיס התמוהה והבלתי מובנת כתופעה רוחנית ופסיכולוגית עמוקה שכדאי גם לבן דורנו לתת עליה את הדעת.
וולטר ווינק (Walter Wink; 1935-2012) היה כומר אנגליקני ופרופסור לתיאולוגיה בסמינר התיאולוגי אובארן בניו יורק. נושא הכוח והשימוש בכוח העסיק אותו כמעט בכל ספריו. הספר שברצוני להציג באמצעותו כמה מהרעיונות של ווינק מוקדש כאמור לגנוסטיקאים, והוא נקרא Cracking the Gnostic Code: The Powers in Gnosticism .[5] ווינק מודע בפתיחת מחקרו לכך שהיסטוריונים שונים לפניו ניסו כבר לטעון שהדמיורגוס שברא את ממלכת החושך שלנו איננו אלא הטלת דמותם של אלה האוחזים בהגה השלטון בעולם היווני-הרומי על דמותו של מעין מלאך עליון. במיוחד בהיר בנקודה זאת החוקר הגרמני הנס קיפנברג, שטען כי הדמיורגוס של הגנוזיס הוא בעצם הקיסר היווני, ולאחר מכן מחליפו של זה בעמדת הכוח – הקיסר הרומאי.[6] אולם ווינק סבור שבתופעה הגנוסטית יש הרבה מעבר לכך.
ווינק צועד בעקבות קארל גוסטב יונג שהיה חלוץ החוקרים המודרניים, אשר ראו בגנוזיס תופעה מעמיקת ראות ולא תוצר של הזיות מטורפים אשר נתקפו בשגיונות רוח. יונג טען כבר לפני שנים רבות כי ניתן למצוא עומק פסיכולוגי רב הנחבא בתפיסות העולם של הגנוסטיקאים, ואף העז להעניק להם את הכינוי "הפסיכולוגים הראשונים".[7]
בעקבות יונג מפתח אפוא ווינק את הרעיון שהתורה הגנוסטית היא שיקוף של הדרמה הפנימית של הלא מודע.[8] לטענתו היה עיקר עניינם של הגנוסטיקאים בחקירת העולם הפנימי הלא מודע, וכל התמונות שציירו בעולם שבחוץ הן למעשה תוצר של חקירות שערכו בעולמם הפנימי. הנחתו של ווינק היא שמבחינת הגנוסטיקאים גילויי הקדושה המתגלים בעולם הפנימי מוטלים על מבנהו של הקוסמוס בחוץ מתוך הנחה שמיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס הם בעצם שני גילויים של עצם אחד. ווינק מסתייע לשם כך בדבריו של הפילוסוף הצרפתי הידוע פול ריקר שקבע כי "הגילוי של הקדושה בקוסמוס והגילוי של הנפש בפנים הם לאמיתו של דבר עניין אחד".[9]
כדי לסבר את האוזן ולהדגים את עומק חשיבתם הפסיכולוגית של הגנוסטיקאים אביא כאן, בעקבות ווינק, מספר דוגמאות לעומק הפסיכולוגי והרוחני החבוי במשנתם:
א. בספר הגנוסטי שהתגלה בנאג' חמאדי,[10] ששמו The Hypostasis of the Archons, מסופר על נוּרֶאָה, בִתו של האדם הראשון, שמתברר כי היא שייכת ל"בני אור". לנוּרֶאָה נודע כי הארכונטים החליטו להביא מבול על העולם, והדמיורגוס אף הזהיר את נוח לבנות לו תיבה. נוּרֶאָה מבקשת להימנות עם באי התיבה, אך נוח מסרב, ואז בחמת זעמה היא שורפת אותה. הארכונטים מבקשים לאנוס אותה, כפי שאנסו בעבר את אמה חוה, והיא זועקת לאלוהות העליונה שתצילה. האל שולח מלאך שמגן עליה, ואז הוא מגלה להם שהיא, נוּרֶאָה, איננה אלא בתו.
ומכל מקום, המשפט החשוב שם לענייננו מושם בפי נוּרֶאָה בדברה קשות אל הארוכנטים, והוא נוגע לאונס אמה, חוה, אונס שהם ביצעו בעבר. על כך אומרת להם נוּרֶאָה: "אתם לא אנסתם את אמי, אלא את הנשי שבתוככם."[11] למי שמכיר את תיאוריית האנימה והאנימוס של יונג, הרי שהדברים הללו חודרים למוח וללב בעמקותם.[12]
ב. ווינק מסביר כי תפיסת הבריאה של הגנוסטיקאים רואה בבריאה תהליך פנימי, שבו התודעה (mind) יולדת בתוך עצמה – "מתעברת" מעצמה – ומשליכה החוצה אל היוניברס את החזון שהתגלה לה בתוכה פנימה.[13] אופן מחשבה זה על הבריאה מזכיר לדעתי את דרך הצגת תהליך הבריאה באופנישד בריהדאראניאקא.
הנה הטקטס ההינדי המובא כאן במעט אריכות בגלל חשיבותו, ולשם השוואה שניתן לערוך ממנו אל התפיסה הגנוסטית של הבריאה:
בראשית היה העולם רק נפש [אטמן] בלבד בְּצוּרָה של אדם. הביט האדם סביבו, ולא ראה דבר חוץ ממנו עצמו. בראשונה הוא אמר "אני". ומאז ועד היום כשפונים אלינו עולה האני לפני שאנו אומרים מה שְמֵנו. האדם פחד. לכן גם היום מי שנמצא לבדו פוחד. הוא חשב לעצמו: "הואיל ואין דבר מלבדי, ממה אני פוחד?" ואכן הפחד נעלם. אולם הוא לא היה שמח. לכן מי שנמצא לבדו אינו שמח. הוא השתוקק למישהו נוסף. הוא היה אז למעשה גדול כל כך, כמו גבר ואשה חבוקים יחדיו. הוא גרם לאותו "עצמי" שיתחלק לשני חצאים. מכאן ואילך נוצרו בעל ואישה. לכן זה כך: האדם לבדו אינו אלא מחצה. לכן אותו מרחב פנוי התמלא באישה. הוא הזדווג עמה. מכאן ואילך נוצרו בני אדם. והיא חשבה אחר כך לעצמה: "כיצד זה שעכשיו הוא מזדווג עמי, לאחר שהוא יצר אותי ממנו עצמו? אלך ואחביא את עצמי!" היא הפכה לפרה. הוא הפך לשור. עמה אכן הוא הזדווג. אזי בני בקר נולדו. היא הפכה לסוסה, הוא לסוס. היא הפכה לאתון, הוא לחמור. עמה אכן הוא הזדווג. ובאמת נולדו בעלי הפרסות. היא הפכה לעז, הוא לתיש. היא לכבשה, הוא לכבש. עמה אכן הוא הזדווג. מכאן ואילך נולדו עזים וכבשים. כך, אכן, הוא יצר הכול, כל זוּג באשר הוא, אפילו למטה מכולם: הנמלים. הוא ידע: "אני, למעשה, הבריאה הזאת כולה, הואיל ואני הוצאתי את כולה מתוכי." ואכן מי שיודע זאת הווה בבריאה הזאת שלו. ואז הוא חיכֵּךְ באופן זה: מתוך פיו לוע האש (יוני), ומידיו הוא יצר אש (אגני). ומכיוון שכך, שני מקומות אלה בגוף האדם הם חסרי שיער בחלקם הפנימי. בני אדם אומרים שיש לסגוד לאל זה או לאל אחר, אך זו למעשה הבריאה, ואדם זה באמת הוא כל האלים כולם. עתה כל מה שהוא לח, שנוצר על ידיו מזרע, זהו גוף. כל העולם, אכן, הוא רק מאכלים ומי שאוכל אותם. אכן בזמן ההוא היה העולם אחדות. הוא נעשה מפוצל רק על ידי השֵם והצורה, כמו שבני אדם אומרים: "יש לו שֵם כזה, יש לו צורה כזאת." אף כיום העולם מפוצל רק על ידי שֵם וצורה. הוא [הברהמה, האטמן] נכנס לכאן, לעולם, אפילו לתוך חודי הציפורניים… לא ניתן לראות אותו, מאחר שכמו שהוא נראה לנו מראהו לא שלם. כאשר נושמים, הוא נעשה אוויר לנשימה. כאשר רואים, הוא העיניים. כאשר שומעים, הוא האוזניים. כאשר חושבים, הוא המוח. אלה הם רק השמות של מעשיו. אלה הסוגדים לאחד מן השמות הללו אינם יודעים. הואיל והוא איננו שלם בכל אחד מאלה. עלינו לעבדו בהבנה שהוא פשוט הנפש [אטמן], ובזה הכל נעשה מאוחד. ובדרך דומה הנפש שלנו היא העקבות של הכול, משום שעל ידי הנפש האדם יודע את הכול.[14]
ג. נדמה לי שדוגמה שלישית ואחרונה שאביא במסגרת קצרה זאת תשכנע גם את מי שלא השתכנע מהדוגמאות הקודמות שהגנוסטיקאים היו בעלי יכולת הבחנה והעמקה יוצאת דופן בנפש האדם. טענה זאת שאציג להלן היא באופן מוזר למדי טענה פוסט-מודרנית, ומתברר לפתע, שדווקא היום מכירים בה יותר ויותר, ואפילו במסגרות האקדמיות.
ווינק טוען שהגנוסטיקאים היו רגישים עד מאוד לכל מה שנכלל במסגרת הכוח וצבירת-הכוח בעולם הזה. לטענתו ראו הגנוסטיקאים בכוח אלמנט משחית, ולמעשה זיהו את הכוחניות עם איזה סוג של רשת "מטריקס" כוחנית שאל תוכה נבראו האדם והעולם.[15] זוהי המשמעות העמוקה של הצהרתם של הגנוסטיקאים שארכונטים רעים בראו את עולם החושך הזה ולא האל העליון עצמו.
לדעתי יש כאן מקבילה מערבית מדויקת לזיהוי המזרחי של הבודהיזם בהודו ואחר כך בכל מזרח אסיה את האגו ככוח ש"נשתל" בנו וממרר את חיינו ואת חיי האחרים והופך את חיינו עלי אדמות למסכת של ייסורים וסבל.[16]
ווינק אף כותב כי הגנוסטיקאים חזו שעם עליית הכנסייה לשלטון במאה הרביעית יהפוך האל של הנוצרים באחת לחיקוי של הקיסר וירדוף את אויביו – והוא בעצם הדמיורגוס – ובכך הם צדקו בהחלט. הרי ברור לחלוטין לכל בר דעת שרגע צליבתה האמיתית של הנצרות הוא הרגע שבו הם הפכו ממרטירים נרדפים לרוצחים המענים את אלה המסרבים לקבל ללא ערעור את הדוֹגמה הנוקשה שלהם.[17]
עתה נבין כי תפיסת ה"מטריקס", שלפי הגנוסטיקאים באה לידי ביטוי בכל מערכת של חוק שהיא לעולם ביטוי של כוח, היא מטבעה מערכת אלימה (השייכת, לפי הניסוח שהצעתי לעיל, לשדה הגרביטציה של האגו); והיא זאת שהובילה רבים מהם לאחוז בעמדות אנרכיסטיות שמטרותיהן לא הובנו כראוי בשעתן.[18]
הגנוסטיקאים חיפשו דרך אינדיבידואלית להתחמק מאותה רשת אובססיבית של החוק, אשר מִשֶהוּא נכפה עלינו – מאותו רגע שבו אנחנו מניחים להרגל להשתלט על עולמנו הפנימי – שוב איננו יכולים להשתחרר ממנו. עולם ההרגלים הוא אפוא עולם הבערות, והוא העולם שהם תיארו כעולם שנפל לשינה ונתון תחת מרותם של כוחות האופל, הדמיורגוס וחבר מרעיו.
מילות סיכום: על היחס בין הרוחניות הגנוסטית לרוחניות שהציעה ספרות חז"ל
לסיום דיון קצר זה בספרו של ווינק ובגנוסטיקאים אעיר כי דווקא משאנו מבינים טוב יותר את דרכי המחשבה של הגנוסטיקאים, אפשר להעריך ביתר שאת את המהפכה המרשימה של ספרות חז"ל; וזאת דווקא משום שמנקודת המבט הרוחנית יכלו חז"ל לראות כמה עומק מסתתר מאחורי התורות הגנוסטיות.[19] לאור זאת נוכל להבין טוב יותר עד כמה נועז וקורא תיגר היה המוניזם של חז"ל על רקע תקופתם.
חוקר ספרות חז"ל מאוניברסיטת ברקלי, דניאל בויארין, טוען כי רוב בניינה של היהדות לפני חורבן בית שני (ותקופה די ארוכה גם אחרי החורבן) הכיל יהודים שקיבלו ללא עוררין את היסוד הדואליסטי – זה המאפיין את התפיסה הגנוסטית. הביטוי הבולט לכך, כותב בויארין, אצל שכבת העילית היהודית של אותו זמן איננו דווקא ההתייוונות או אימוץ אורח החיים ההדוניסטי של העולם היווני-הרומי, אלא "קבלת המאפיינים הדואליסטיים, הרוחניים ושוללי הגוף שבה, כפי שמעידים סופרים שונים כפילון, יוספוס פלאביוס ופאולוס, כמו גם כתבי הכת שחיה בקומראן".[20]
לעומת זאת, הקבוצה הקטנה יחסית שמרדה בתפיסת עולם זאת התרכזה מבחינה גאוגרפית בעיקר בארץ ישראל, וייחודה היה בכך שהתעקשה לטעון כי אין להפריד בין האל הטוב, העליון לבין כוחות נחותים כלשהם שלטענת הגנוסטיקאים בראו את העולם הרע והחשוך הזה.[21]
לדעת חכמי קבוצה זאת, המקור לכל הבריאה הוא האל הטוב, ובמקור הכול שייך לעולם האור. והנה, בעוד הגנוסטיקאים זיהו את המירוץ אחר הכוח (האגו) כיסוד ש"נשתל" בנו בידי כוחות חושך שמטרתם להתעלל בנו, טענו חז"ל, שהאל הטוב עצמו "שתל" בנו כוח זה ושמי שיתבונן בעומק הדברים יבין כי בלא יצירת מסך "חשוך" זה בנפש ("מסך האגו") כדי שהאדם יוכל במאמצי רוחו להתגבר עליו, גם לא ייתכנו בסופו של דבר אמפתיה אמיתית, דיאלוג עם הזולת או יצירה כלשהי.
זהו לפי תפיסתם סודו של הכתוב בספר בראשית המספר כי האל הבורא התבונן בבריאה "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא).[22] ועל כך אומר החכם רבי שמעון בר אבא:
'הִנֵּה טוֹב מְאֹד' – זו מידת הטוב [של האל];
'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' [ה-ו' הנוספת באה ללמד על תוספת מעלה] זו מידת הפורענות.[23]
דווקא מה שנראה כיצירה מובהקת של הארכונטים החשוכים, הפורענות – טוען רבי שמעון בר אבא – הוא יצירה אלוהית עמוקה שמאפשרת לנו, בני האדם, להגיע לדרגה גבוהה יותר של גילוי הטוב.
מקורות
אופנישד בריהדאראניאקא =
The Brhadaranyaka Upanishad. In: The Thirteen Principal: Upanishads. Robert Ernest Hume edition. Oxford University Press Oxford 1921.
אורבך, חז"ל = אפרים אלימלך אורבך, חז"ל: פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים תשל"ח.
בויארין, הבשר שברוח = דניאל בויארין, הבשר שברוח – שיח המיניות בתלמוד, תרגום עדי אופיר, עם עובד, תל-אביב תשנ"ט.
בראשית רבה = בראשית רבא, מהדורת יהודה תיאודור וחנוך אלבק, שלם, מהדורת צילום, ירושלים תשנ"ו.
ברזלי, מלאכים = גבי ברזלי, מלאכים בבריאת העולם, בתוך: נחם אילן (עורך), עין טובה: דו-שיח ופולמוס בתרבות ישראל, ספר יובל לטובה אילן, הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשנ"ט, עמ' 475-463.
גארב, הכוח = גארב, כוח = יהונתן גארב, הופעותיו של הכוח במיסטיקה היהודית, מאגנס, ירושלים תשס"ה.
דן, דואליזם = יוסף דן, דואליזם קבלי ודואליזם גנוסטי, דעת 19 (תשמ"ז), עמ' 5-16.
הארכונטים =
The Hypostasis of the Archons, In: James M. Robinson (General Editor), The Nag Hammadi Library in English, translated and introduced by Members of the Coptic Gnostic Library, HarperSanFrancisco, New York 1988, pp. 161-169.
יונס, גנוזיס = הנס יונס, גנוזיס, בתוך האנציקלופדיה העברית, כרך יא, חברה להוצאת אנציקלופדיות, ירושלים תשי"ז, טורים 40-47.
קיפנברג, ניסיון =
Hans G. Kippenberg, Versuch einer soziologischen Verortung des antiken Gnostizismus, Numen 17, (1970), p. 211-231.
סטרומזה, אחר =
Gedaliahu G.Stroumsa, Aher: A Gnostic. In Layton, Bentley (Ed.), The Rediscovery of Gnosticism: Proceedings of the International Conference on Gnosticism at Yale New Haven, Connecticut, March 28-31, 1978. Volume Two: Sethian Gnosticism, Brill, Leiden, pp. 808-818.
ריקר, הסמליות =
Paul Ricoeur, The Symbolism of Evil. Trnslated by Emerson Buchanan. Harper & Row, New York 1967.
[1] יונס, גנוזיס, טור 40.
[2] דן, דואליזם, עמ' 6.
[3] מובא אצל יונס, גנוזיס, טור 42.
[4] המובא להלן הוא על פי סיכומו של יונס, גנוזיס, טורים 45-42.
[5] יצא בשנת 1993 במסגרת Society of Biblical Literature Monograph Series בהוצאתAtlanta: Scholars Press. להלן: וינק, הקוד הגנוסטי.
[6] ראו קיפנברג, ניסיון.
[7] יונג עסק בתורות הגנוסטיות במקומות שונים בכתביו. הפניות למקורות הללו ראו אצל ווינק, הקוד הגנוסטי, עמ' 8, הערה 14.
[8] ווינק, הקוד הגנוסטי, עמ' 8.
[9] ריקר, הסמליות, עמ' 13-12.
[10] נאג' חמאדי הוא שמו של אתר חפירות במצרים, שבו נתגלו בשנת 1945 מסמכים גנוסטיים בתוך כד חרס.
[11] הארכונטים, 92:25-23, עמ' 166.
[12] ראו ווינק, הקוד הגנוסטי, עמ' 10.
[13] ראו ווינק, הקוד הגנוסטי, עמ' 11.
[14] אופנישד בריהדאראניאקא, א, 4.5, מהדורת יוּם עמ' 84-83 (תרגום חופשי שלי; א"ק).
[15] את המושג מטריקס מייחס גארב (הכוח, עמ' 274, הערה 91) לדבריו של ווינק, אף שווינק עצמו איננו מזכירו בפירוש.
[16] כדאי להזכיר בקשר לכך את המיתוס המודרני שהקסים כה רבים לאחרונה: שר הטבעות של ג'והן רונלד רעואל טולקין. גם שם הטבעת המייצגת את הכוח היא זאת שמניעה אנשים כבמטה קסם לרדוף אחריה, אך למרבה הצער מתברר כי מי שמשיגה כמעט איננו יכול היפטר מהכישוף ה"דמיורגי" שהיא מהלכת עליו.
[17] ווינק, הקוד הגנוסטי, עמ' 29-28.
[18] ראו ווינק, הקוד הגנוסטי, עמ' 46.
[19] בקשר לטענה שאלישע בן אבויה כה התרשם מהתורות הגנוסטיות עד שהפך לגננוסטיקן, ראו סטרומזה, אחר.
[20] בויארין, הבשר שברוח, עמ' 255, הערה 1.
[21] על מאבק החכמים בתורות הגנוסטיות, ועל כך שחז"ל ניהלו לעתים מאבק "רב חזיתות" נגד גנוסטיקאים, נוצרים ופאגאנים בה בעת, ראו ברזלי, מלאכים, עמ' 474-473.
[22] על כך, בקשר למאבק עם הגנוזיס, ראו הדיון של אורבך, חז"ל, עמ' 179-178.
[23] בראשית רבה ט, יא, עמ' 73.